בית המשפט - ניתן לעצור יבוא מקביל גם אם הסחורה מקורית

יום ג', 16 ביוני 2015
 
עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר, רו"ח (משפטן) ג'מיל אבו מוך
 
בעלי עסקים רבים עוסקים ביבוא מקביל, כלומר, מייבאים מוצרים שלא ישירות מן היצרן אלא ממקורות רכישה אחרים. מצבים כאלה עשויים לעורר תגובת נגד מצד היבואנים הרשמיים (הבלעדיים), שכן דבר זה מביא ל"שבירת" הבלעדיות שלהם ולתחרות בתחום.
 
בהתאם לכך, וכחלק מניסיונם של היבואנים הבלעדיים לחסום את היבוא המקביל, פעמים רבות מתגלגל לפתחו של בית המשפט סכסוך בין יבואן רשמי או בעל הזכות לבין יבואן מקביל.
 
כאשר מדובר בטובין מקוריים ולא מזויפים, לרוב, תהיה ידו של היבואן המקביל על העליונה בבית המשפט. בהכרעות בסכסוכים מעין אלה חזרו בתי המשפט פעמים רבות על כך שתופעת היבוא המקביל היא מבורכת, מעודדת את התחרות החופשית, מיטיבה עם הצרכנים, ואין בסיס חוקי למנוע אותה כל עוד אין ספק שמדובר במוצרים מקוריים, ולא במוצרים מזויפים אשר עשויים להטעות את הציבור. 
 
אחת מהטענות הנפוצות של יבואנים רשמיים בכל הנוגע ליבוא מקביל היא כי היצרן הזר בעל הזכות כורת חוזים בלעדיים עם יבואנים בכל רחבי העולם, הסכם אחד למדינה אחת. 
היבואן המקביל, על פי הטענה, אשר מודע למערך ההפצה הבלעדי הנ"ל, גורם להפרת חוזה הבלעדיות שבין היצרן הזר לבין היבואן במדינה ספציפית, בכך שהוא רוכש את הטובין מאותו יבואן ומייבא אותם למדינה אחרת שבה קיים יבואן בלעדי אחר המוגן בהסכם.  
 
לאחרונה, ובאופן חריג, קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים טענה מסוג זה ועצר יבוא מקביל של סחורה מקורית. 
 
המקרה של שוופס נגד היבואן המקביל הפלסטיני:
 
יבואן מקביל אשר ממוקם בשטחי הרשות הפלסטינית, ייבא ממצרים משקאות קלים מקוריים של חברת "Schweppes". המשלוח עוכב במכס והיבואן הרשמי בישראל הגיש תביעה וטען כי היבוא מפר את סימנו המסחרי בישראל וברשות הפלסטינית. 
 
היבואן המקביל טען כי מכוח פסק-דינו של בית המשפט העליון בפרשת טומי הילפיגר, זכותו לעסוק ביבוא מקביל של מוצר מקורי (ולא מזויף) ואין עילה לעצור אותו. 
 
היבואן הוסיף כי המכס עיכב את הסחורה שלא כדין, וזאת בזמן שנוהל קניין רוחני של המכס קובע שאין לעכב סחורה שיובאה ביבוא מקביל, שאין בה משום הפרת סימן מסחר. היבואן המקביל הוסיף כי קיימת דחיפות היות ותאריך התפוגה של הסחורה הוא חודש אוקטובר 2015.
 
היבואן הרשמי טען כי הוא בעל הזכויות במדינת ישראל וברשות הפלסטינית, והמוצרים לא יוצרו במפעליו ולא תחת הרשאתו. 
היבואן הרשמי טען כי הגורם שמכר את המוצרים ממצרים לרשות הפלסטינית, עשה זאת שלא כדין משום שהוא היה מורשה לשווק רק בתחומי מצרים, וזוהי העילה שבגינה אין לאפשר את שחרור הסחורה בישראל. 
 
בית המשפט קבע, בשלב הסעד הזמני, כי קיימות ראיות לכאורה לפיהן היבוא היה שלא כדין ותוך הפרת איסור לייצא את הסחורה ממצרים. לכן, נקבע כי קיימת ליבואן הרשמי עילת תביעה לכאורה לעצור את שחרור הסחורה. 
 
בנוסף, קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת היבואן הרשמי, שכן הנזק משחרור המשלוח עשוי לגרום לה לנזק למוניטין, בעוד הנזק שייגרם ליבואן המקביל אם לא ישוחרר המשלוח, הוא כספי. 
 
בשילוב כל זאת, נדחתה בקשת היבואן המקביל לשחרור הסחורה, והוא חויב בהוצאות של 5,000 ש"ח ובהוצאות אחסנה של הסחורה במכס.