האם באמת הורדת מיסים להי-טק

יום א', 17 ביולי 2016

האם משרד האוצר באמת רוצה להוריד מיסים בפועל בענף ההי-טק או פשוט משחק בכותרות?

שאלה זו עולה לנוכח ההדלפות על הורדת מיסים צפויה בתחום זה וראויה לדיון ציבורי.

הנושא התעורר עם  חשיפת TheMarker על כוונת שר האוצר משה כחלון להוריד ל-6% את מס החברות המוטל על ענקיות ההיי?טק. בכירי התעשייה, בהם מנכ?לים, סמנכ?לי כספים, רואי חשבון ועורכי דין, בירכו על המהלך, שלדבריהם יהפוך את ישראל ליעד אטרקטיבי לחברות טכנולוגיה בעולם הבוחנות מחדש את מבנה המס שלהן עקב שינויי רגולציה ב-OECD. מנגד, נשמעה ביקורת כי מדובר במהלך פופוליסטי שיפגע בהכנסות המדינה ממסים.

מס החברות המשולם בישראל כיום הוא 25%. עם זאת, מתוקף החוק לעידוד השקעות הון, חברות ההיי?טק הגדולות משלמות בממוצע 16% מס חברות במרכז הארץ ו–9% בפריפריה. כלומר כבר כיום, עוד לפני החלת התוכנית של כחלון, מס החברות בישראל לחברות הטכנולוגיה הוא אטרקטיבי יחסית למדינות כמו ארה?ב, שבה מס החברות הוא 40%, או רוב מדינות אירופה שבהן מס החברות הוא 20%–30%.

למרות זאת, בכמה מדינות מוצעים לחברות טכנולוגיה שיעורי מס מיוחדים, בניסיון למשוך אותן. אינטל לדוגמה, שלפי התוכנית החדשה של כחלון תוכל לשלם מס חברות בשיעור של 6%, משלמת כיום בישראל בפועל מס בשיעור של 5%. כלומר, ליצואניות הגדולות כבר יש הסדרים עם המדינה, ומבחינתן אין חידוש ממשי בהצעה, שבמידה רבה מסדירה ומספקת שקיפות בנוגע לשיעורי המס שישלמו חברות רב?לאומיות בישראל, אבל אין בה חידוש בנוגע לגובה המס.

לפי התוכנית, חברות היי?טק שהכנסותיהן השנתיות גבוהות מ–10 מיליארד שקל ישלמו מס חברות של 6% בלבד, ומס של 4% בלבד על חלוקת דיווידנדים. הכוונה היא לחברות שסך ההכנסות שלהן בעולם מגיע לרף זה, כלומר קבוצת החברות שכוללת את חברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם, ובהן כאלה שכבר יש להן מרכזי פיתוח בישראל, כמו גוגל, פייסבוק, מיקרוסופט ושמות בולטים אחרים מעמק הסיליקון, וכן חברות אחרות שאינן פועלות בישראל. לעומת זאת, חברות שהכנסותיהן השנתיות נמוכות מ–10 מיליארד דולר וגבוהות מרף שטרם נקבע, ישלמו מס חברות מופחת בהשוואה לשיעור הקיים — 12%.

"זו בשורה מצוינת להיי?טק, גם לחברות הבינוניות ולסטארט?אפים שייהנו משיעור מס חברות של 12% במקום 25%", מעריך ג?ייסון שווארץ, סמנכ?ל הכספים של הסטארט?אפ סימילארווב, המעסיק בישראל 200 עובדים וגייס עד היום 65 מיליון דולר. "זה ישכנע חברות להשאיר ולהרחיב את פעילות הפיתוח בישראל, ולחברות אחרות יהיה יותר קל לפתוח מרכזים בישראל. זה מפחית לחברות את עלות התפעול בפועל, וזה יעודד חברות שרוצות לגייס עוד עובדים ורואות שישראל היא מקום רווחי לעשות ?בו עסקים?.

כאמור, עוד מוצע כי המס שאותו משלמות החברות על חלוקת דיווידנדים יופחת מ–15%–20% ל–4%. הכוונה אינה לדיווידנדים שמשלמת חברה לבעלי המניות שלה, אלא לשיעור המס שאותו משלמים במקרה של העברת כספים מחברה בת ישראלית, למשל מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל, לחברה ?האם האמריקאית.

במבנה המס הנוכחי, ההכנסות של מדינת ישראל ממסים שמשלמים יותר מ–300 מרכזי הפיתוח הרב?לאומיים, שהם כ–60% מענף ההיי?טק הישראלי, מסתכמות ב–100–200 מיליון שקל בשנה, כך לפי הערכה במשרד האוצר. סכום זה נמוך במיוחד בהשוואה להוצאה השנתית של מרכזי הפיתוח, שמסתכמת בכ–17 מיליארד שקל בשנה (שרובם משולמים כמשכורות לעובדים). לפי הערכת משרד האוצר, שינוי מבנה המס יביא להגדלת הכנסות המדינה ממסים מתשלומים של מרכזי הפיתוח למאות מיליוני שקלים בשנה ועד מיליארד שקל בשנה בשנים הראשונות ליישום התוכנית. כלומר התוכנית תכפיל בכמה מונים את הכנסות המדינה — אך בהשוואה להוצאה הממשלתית, מדובר בסכום זניח יחסית.

המס המרכזי שנכנס לקופת המדינה מהיי?טק מגיע מכיס העובדים בצורת מס הכנסה. כאמור, המדינה מקבלת ממרכזי הפיתוח מסים בסך 100–200 מיליון שקל בשנה, בהשוואה להוצאה השנתית שלהם שמסתכמת בכ–17 מיליארד שקל בשנה. רוב הסכום הזה מגיע ישירות לעובדים בצורת שכר גבוה. עם השכר הגבוה מגיעים גם שיעורי מס הכנסה גבוהים. זאת בנוסף כמובן למע?מ שאותו הם משלמים במסעדות, מקומות בילוי ובחנויות בגדים שבהם הם מבצעים רכישות בזכות אותן משכורות גבוהות.

כך המדינה מרוויחה מהפעילות של מרכזי הפיתוח הרב?לאומיים, אבל גובה את התשלום מהעובדים עצמם. ראוי לשאול את עצמנו אם מדינת ישראל מתרפסת בפני תאגידים זרים בעלי ממון, מותגים נוצצים, על חשבון אזרחיה שנדרשים לשלם את החשבון.