מנסים לתקן הזנחה ובטלנות בקידום החינוך הטכנולוגי

יום ו', 26 באוגוסט 2011
כישלון במדעים

איך "אומת הסטארט-אפ" טיפחה שוק שתלמידים לא רוצים ללמוד אותו? על אף הכותרות המחמיאות של אקזיטים במיליוני דולרים, תלמידי חטיבת הביניים והתיכון לא נוהרים ללימודי טכנולוגיה, תעשייה ומדע - כלומר מתמטיקה, פיסיקה, ביולוגיה וכן מחשבים, תקשורת, אלקטרוניקה, עיבוד שבבים או חריטה.

דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-2008 שעסק בחינוך המקצועי והטכנולוגי בישראל ובעולם, חשף כי בשני העשורים האחרונים החינוך המקצועי והטכנולוגי נתפש כמסלול נחות לעומת החינוך העיוני - ולמעשה כחסם ללימודים אקדמאיים. כתוצאה, הביקוש ללימודים אלה ירד ופנו אליהם בעיקר תלמידים חלשים.

לא תמיד זה היה כך. בסוף שנות ה-70 היה שיעור הלומדים בנתיב המקצועי-טכנולוגי בישראל כ-52% מכלל התלמידים בחינוך העל-יסודי. ואז חלה הידרדרות. בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 החלה בדיקה בנושא ובעקבותה החלה יישומה של רפורמה מקיפה - אך היא לא הספיקה.

אחת הסיבות לכך שהחינוך הטכנולוגי נמצא כיום במצב קשה נובע מקיצוץ חריף שמשרד החינוך השית על החינוך הטכנולוגי מתחילת שנות ה-90. לפי התאחדות התעשיינים ורשת אורט, מימון החינוך הטכנולוגי קוצץ משנת 90' ב-33%-35%. לפי נתוני משרד החינוך, הקיצוץ בתקציב החינוך הטכנולוגי בשנים 2000-2010 היה של 20%. קיצוצים אלה הובילו להחלשת המערכת כולה, כאשר פחות מורים מוכשרים העדיפו ללמד בחינוך הטכנולוגי.

בעקבות קיצוצים אלה ומכיוון שתחום זה דורש השקעה גדולה יותר בשל הצורך בהשקעה בציוד, כמו מעבדות רשתות תקשורת ומחשבים, רוב החומר שנלמד בעשור האחרון היה בעיקר תיאורטי ולא עדכני. המציאות הולידה ירידה כמותית במספר התלמידים ופגיעה באיכות ההוראה - ועקב כך גם בהישגי התלמידים.

אך הבעיה היא לא רק בחינוך המקצועי-טכנולוגי, אלא גם בחינוך המדעי בבתי הספר העיוניים - במקצועות כמו מתמטיקה, פיסיקה, כימיה או ביולוגיה. בדיקה שערך משרד החינוך מצא כי כיום רק 6% מבוגרי י"ב מסיימים עם תעודת בגרות מדעית-טכנולוגית איכותית, הנשענת על 5 יחידות מתמטיקה, 5 יחידות מקצוע מדעי (פיסיקה, כימיה או ביולוגיה) ו-5 יחידות מקצוע עלית טכנולוגי (אלקטרוניקה, מחשבים, הנדסת מכונות, ביוטכנולוגיה או מקצוע מדעי נוסף).

רמת תלמידי ישראל במתמטיקה ומדעים, שני מקצועות הבסיס מאחורי החינוך המדעי והטכנולוגי, מידרדרת והולכת גם בגילאים צעירים יותר. דו"ח של מוסד נאמן שפורסם השנה תיאר מציאות כואבת של הישגי התלמידים במתמטיקה ובמדעים במבחן TIMSS הבינלאומי, שבודק את רמת הידע במתמטיקה ומדעים בכיתות ד' וח'. במבחן TIMSS האחרון (2007) דורגה ישראל במקום 24 מתוך 49 במתמטיקה ובמקום 25 במדעים. במקומות הראשונים נמצאות טייוואן, דרום קוריאה וסינגפור (ראו גרף).

 

במבחני פיז"ה הנערכים על ידי OECD לתלמידים בני 15 דורגה ישראל ב-2006 במקום 49 מתוך 58 מדינות. בכל התחומים שנבחנו נמצאת ישראל מתחת לממוצע - OECD ב-46 נקודות מתחת לממוצע במדעים, ב-56 נקודות מתחת לממוצע במתמטיקה וב-43 נקודות מתחת לממוצע בקריאה.

להיות דב מורן הבא

"קשה להאשים מישהו אחד במצב", אומר ד"ר עופר רימון, מנהל מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך, "זה פיחות זוחל. היו הרבה קיצוצים במשרד לאורך השנים. ההבדל הגדול בין חינוך טכנולוגי לחינוך עיוני הוא בהיבט הפרקטי-התנסותי. תלמיד בונה מכונה או דגם של משהו, והיה נוח לקצץ את זה. הכי זול לשלם למורה שייכנס לכיתה ויאמר לתלמידים לפתוח ספרים. הקיצוץ בא לידי ביטוי בשעות לימוד ובתקציבי הצטיידות, ואלה בדיוק שני התנאים שאם הם לא מתקיימים - זה הורס את החינוך הטכנולוגי. התוצאה היתה שהתחלנו לקבל ביקורת מהצבא ומהתעשייה שאין מספיק בוגרים טכנולוגיים וגם האיכות נפגעה".

איך אתה מסביר שלימודי טכנולוגיה נהפכו למוקצים בקרב התלמידים?

רימון: "זה עניין של מיתוג, ואת זה אנחנו מנסים לשנות. לומר לאדם צעיר שבמקום להיות איש עסקים או עורך דין - שיהיה דב מורן הבא. אבל אנחנו רוצים להגיע לא רק לתלמידים מצטיינים, לא רק לאלה שעושים בגרות של 5 יחידות במתמטיקה ובמדעי מחשב ולאחר הפרק הצבאי מחכות להן חברות היי-טק עם הצעות עבודה. אנחנו רוצים להסביר גם לתלמידים הפחות טובים שמשתלם להם ללמוד חינוך מקצועי-טכנולוגי.

"לפני שלוש שנים פתחנו מגמת תקשוב שמתעסקת בניהול מערכות מחשבים ושנהפכה ל'לחמנייה חמה'. תלמידים חלשים יותר, חלקם ללא בגרות, יצאו עם הסמכה של סיסקו או מיקרוסופט, שאיפשרה להם להיכנס להיי-טק. יצאנו בקמפיין הסברה לתלמידים שהוצג בתקשורת ובאינטרנט ושידר להם שטכנולוגיה זה 'מגניב' ו'מדליק'".

מוזר שצריך לפרסם את זה. הרי אקזיטים שעושים יזמים טכנולוגיים זוכים לתהודה רבה. זה לא מחלחל לבני הנוער?

"לא יודע מה להגיד לך. אנחנו מעצמה של סטארט-אפים, אבל זה לא בא לידי ביטוי בביקוש ללימודים בתיכון. מייסד אם-סיסטמס דב מורן, מנכ"לית אינטל מקסין פסברג והנשיא שמעון פרס - כולם אומרים לתלמידים ללכת ללמוד טכנולוגיה - בין השאר באתר מינהל מדע וטכנולוגיה של משרד החינוך. אנחנו מקווים שזה יקרה. אחת התוכניות שיצאנו אתה היא תוכנית ללימודי רובוטיקה לבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים. אנחנו רוצים שהתלמידים יתחברו לעולם הטכנולוגי ומחפשים ערוצים שידליקו אותם, אבל אין מטה קסם בעניין הזה. זה תהליך ארוך".

תוכנית לחיזוק החינוך הטכנולוגי

ואכן נראה שבכל זאת משהו משתנה בשנה וחצי האחרונות. שר החינוך גדעון סער ומנכ"ל משרד החינוך ד"ר שמשון שושני החליטו לשים בקדנציה שלהם דגש מיוחד על חיזוק החינוך המדעי-טכנולוגי.

לפני כשנה וחצי גובשה תוכנית אסטרטגית לחיזוק החינוך הטכנולוגי בשיתוף עם התאחדות התעשיינים, צה"ל וגורמים מהאקדמיה. עלות התוכנית היא 300 מיליון שקל ל-2011-2012, ומוביל אותה רימון. להערכתו, התוכנית תמשיך להיות מתוקצבת במיליוני שקלים ב-2013-2014, אך הסכום עדיין לא נקבע כי תקציב המדינה לשנים הללו עדיין לא נסגר.

בתוכנית בוצעו כמה מהלכים מרכזיים. ראשית, התבצע ניסיון להגדיל את שיעור התלמידים המצטיינים שרוצים ללמוד ברמה של 5 יחידות לימוד במקצועות מדעיים, במהלכו נפתח השנה מסלול למצוינות מדעית-טכנולוגית ב-30 בתי ספר ברחבי הארץ. על פי התכנון, בשנת הלימודים הקרובה ייפתח המסלול ב-200 בתי ספר. במשרד החינוך מקווים כי המסלול יכפיל ואולי אף ישלש את כמות המצטיינים במדע ובטכנולוגיה מ-6% כיום ל-12% בשנים הקרובות ול-18% בעתיד הרחוק יותר.

פרויקט נוסף שהורחב הוא פרויקט טו"ב (טכנאי ובגרות) - תוכנית המופעלת בשיתוף עם התאחדות התעשיינים ורשתות החינוך הטכנולוגי - אורט, עמל ואמי"ת. בוגרי התוכנית יקבלו בסוף כיתה י"ב תעודת טכנאי במקצועות כמו אלקטרוניקה, מכונות ומחשבים, יחד עם תעודת בגרות.

בנוסף, הוקמו שני מרכזי טכנולוגיה אזוריים בצפון ובדרום - כדי להגדיל את מספר התלמידים בחינוך הטכנולוגי המשלבים למידה התנסותית משמעותית. כמו כן, הוסבו מאות פורשי היי-טק להוראת חינוך טכנולוגי בתוכנית שהגו במשרדי תמ"ת, החינוך והאוצר.

כמו כן הושקו תוכנית הזנק לתעשייה, לקידום בני נוער בפריפריה המשלבת התנסות של יום בשבוע בתעשייה, ותוכנית ייעודית לשילוב תלמידים חרדים בחינוך הטכנולוגי.

לתוכנית האסטרטגית מצטרפת גם התוכנית לשיפור הידע וההישגים במדע וטכנולוגיה בחטיבות הביניים. במשרד החינוך מצאו שיותר מ-50% מבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים לא הקצו את השעות הנדרשות למקצועות הללו. בהיעדר שעות הורדו נושאי לימוד, ובסופו של דבר כשהשוו את תוכנית הלימודים במדעים לסטנדרטים בינלאומיים, נמצא שהחלק החופף הוא קטן ביותר.

כדי לשנות את המצב הוסיף משרד החינוך כ-12,500 שעות לימוד בשנה למדע וטכנולוגיה בבתי ספר יסודיים ובחטיבת הביניים החל משנת הלימודים שהסתיימה. בנוסף, הוגברה האכיפה על מספר שעות הלימוד הנלמדות, והוגדרו באופן ברור יותר נושאי הלימוד בדגש על הידע הנדרש בכל אחד מתחומי הדעת - כימיה, פיסיקה וביולוגיה.

גם ורטהימר, חריף המבקרים של החינוך הטכנולוגי בישראל, לא רק מדבר אלא גם עושה. הוא הבין שהמחסור בכוח אדם מקצועי גורם להעברת פרויקטים למפעלים בחו"ל או העתקת מפעלים שלמים, והדבר פוגע בכלכלה הישראלית ומפתח תלות במדינות אחרות. לכן ורטהימר החל לפעול במטרה להקים בתי ספר תיכוניים מקצועיים שילמדו תלמידים צעירים את המקצועות הדרושים. לפני ארבעה חודשים, במאי 2011, הקים ורטהימר את בית הספר המקצועי צור ים, בשיתוף בית הספר הטכני של חיל הים.