זיופים והטעיות בשיווק מחשבים

יום ד', 11 ביולי 2012

בפעם הבאה שאתם רוכשים מחשב אישי, כדאי שתבדקו היטב מה מסתתר בקרביים שלו: על פי הערכות זהירות, 35% מהמחשבים הנמכרים בארץ מכילים רכיבים שיוצרו בשוק השחור או האפור. אחרים מדברים על עד 60%. תעשייה שלמה של זיופים, הונאות, רמאויות והטעיות הפכה לדרך חיים, והמיתון רק מעצים את התופעה

הנה סיפור: אדם מוצא מודעה בעיתון המבטיחה לו מחשב פנטיום 4, 2.4 מגה-הרץ, בעל 128 מגה בייט זיכרון איכותי, דיסק מהיר, CDROMחדיש ומסך שטוח ברזולוציה גבוהה, שנתמך על ידי מעבד גרפי מהשורה הראשונה. והכל ב-2,999 שקל. הוא פונה לכתובת הרשומה, ורואה שם מחסן של חלקי מחשבים. מעבדת מחשבים, בשפה מדוברת. גם כאן יש מוכר נמרץ, שמבטיח שכל הרכיבים מקוריים ושהמחשב לא נופל ממחשבי HP, יבמ או דל. "רק את ההרכבה עשינו כאן", הוא אומר, "ואנחנו מומחים בזה. זה מחשב מדהים".

ומה לגבי האחריות? "אל תדאג, אני פה תמיד. תבוא עם כל בעיה שרק תהיה".

שמח וטוב לבב, הוא פונה לביתו עם המחשב החדש. אחר כך, כשהתוכנות ייתקעו, ספק הכוח ירעיש ויעלה עשן והמסך הכחול יככב, יאשים איש המכירות את מיקרוסופט (במקרה הטוב), או שפשוט כבר לא יהיה שם (במקרה הפחות טוב).

הסיפור הזה הוא תיאור מדויק למדי של אירועים שמתרחשים בישראל בכל יום ובכל שעה.

לפי חלק מההערכות, זהו סיפורן של מחצית מרכישות המחשבים בארץ.

הספקים המורשים, היבואנים המאושרים וכל מי שמנסה לעסוק בתחום חומרת הפי.סי בלי להשתייך לשוק האפור או השחור, מתחילים להתייאש. "המצב הנוכחי הוא קטסטרופה", אומר עומר נירהוד, מנכ"ל חברת דטה-סייף, העוסקת באספקת פתרונות מיחשוב. "זו אוזלת יד מצד הגופים שצריכים לפקח, וכל המשווקים הרציניים נפגעים.

אני יודע מתי אני מפסיד ביזנס למישהו כזה - ואין לי מה לעשות".

"שנים שאנחנו פועלים ליצור שוק שיתממשק להיי-טק", מסכים צביקה ליאור, סמנכ"ל פיתוח ופיתוח עסקי ב-EIM, "ומושכים אותנו למטה, להתממשק לירקנים".

EIMנפגעת לא רק מתוקף היותה יבואנית ומפיצה של רכיבים, אלא גם כיצרנית של מותג מקומי - ניורון - שנפגע מפערי המחיר במאבק מול מחשבים מתוצרת חצי ביתית.

להערכתו, 60%-50% משוק המחשבים האישיים כולל מחשבים שתכולתם אינה זהה להצהרת המוכר. ליאור, כיצרן כחול-לבן, אומר שתסכולו גובר דווקא משום ש"אנחנו מדינה שמתכננת CPUומייצרת CPU, ושטובי המוחות יושבים כאן".

"תשים מדבקה שכאילו 300 וואט"

את השוק השחור בישראל ניתן לחלק לכמה רמות. ראשית, וזו הרמה הגבוהה ביותר אך גם הנפוצה פחות, מדובר ברכיבים מזויפים מהיסוד. כאן ההשקעה הטכנולוגית והכלכלית הנדרשת מהזייפנים גבוהה, ולכן גם לרוב אינה משתלמת.

הרמה הבאה היא של זיוף נתוני המוצר. למשל, מכירת מעבדי פנטיום במהירות של 1.8 מגה-הרץ, בתור מעבדים במהירות של 2.4 מגה-הרץ, הי קרים בהרבה. וכך זה עובד:

מבחינת התכנון והייצור, אין הבדל מהותי בין המעבדים במהירויות השונות, בוודאי לא במהירויות קרובות. אלא שאינטל מבצעת מבחני סיבולת על המעבדים עוד במפעל, ומסמנת אותם בהתאם לסף הסיבולת בו מסוגל המעבד לעבוד לאורך זמן בעומס גדול בלי לקרוס.

כך שלמעשה, מכיוון שברוב-רובו של הזמן, העומס על המעבד אינו מקסימלי, יכול מעבד שסומן כבעל מהירות נמוכה לעבוד במהירות גבוהה יותר. אבל תעמיסו עליו קצת יותר, והמחשב ייתקע. רק שזה קורה הרחק מהחנות, ותמיד ניתן להאשים את התוכנה. אגב, שלושה גורמים שיאיצו את תדירות קריסת המעבדים החלשים הם עודף חום, אבק ולחות - שלושה גורמים בהם התברכה מדינתנו.

חשוב לציין, כי בנוסף לתסכול שגורמות הנפילות הרבות, הרצת מעבד במהירות הגבוהה מהמהירות בה סומן, מובילה לאיבוד אוטומטי של אחריות היצרן.

ללקוח אין סיכוי של ממש לעלות על התרמית, מסבירים גורמים בתעשייה. הסימון הפיזי על המעבד נמחק ומסומן מחדש, ובעת הדלקת או איתחול המחשב נרשמת המהירות בו המעבד מורץ, ולא המהירות בה הוא אמור לרוץ. ב-Windows XPניתן לבצע "פרטים" (Properties)על "המחשב שלי", ולמצוא את נתון הסיבולת המדויק - אך גם כאן, באמצעות התערבות בחומרה, ניתן לזייף את המהירות שתוצג, בהליך שעולה 3-2 דולר למעבד. מולם, ההפרש במחיר בין מעבדי 1.8 ל-2.4, לרוכשים כמויות גדולות, עומד על 50 דולר. לדברי ליאור, אינטל תפסה גם בישראל מפעלים שזייפו את מהירויות המעבדים.

תחום פרוץ אחר, בו מזויפים נתוני הרכיבים, הוא תחום ספקי הכוח. נירהוד מסביר שהצרכן הישראלי כלל לא מודע לחשיבות העניין: ספק כוח לא טוב יגרום לעצירות ולהמון תופעות מוזרות, שמרבית המשתמשים לא יודעים מאיפה הן באות. לדבריו, בעת הזמנת ספקי כוח מיבואנים שונים, הוא נשאל שאלה מאוד פשוטה - אתה רוצה ספק כוח אמיתי של

300-250 וואט, או רק מדבקה של 300 וואט?

לטענתו, רוב ספקי הכוח בישראל כיום הם בעלי עוצמה של 140 וואט בפועל, וכאשר נדרשת מהם קצת יותר עבודה, הם קורסים. את סיפור שאלת המדבקה ניתן לשמוע בגרסאות דומות גם מיבואנים וספקים אחרים בארץ. היצרנים במזרח אסיה, מסתבר, כבר יודעים מהן העדפות מרבית השוק הישראלי.

אחרי שקיבל מעבד שגוי וספק חלש, צריך הלקוח גם כרטיס גרפי. "יש כאן כרטיסי מסך מקוריים, ויש כרטיסי מסך שקוראים להם בשם המקורי, אבל הם לא מקוריים", אומר ליאור. "במקרים אחרים משתמשים במעבד גרפי נחות, ומכסים אותו במאוורר גדול שלא יראו, או שמשתמשים בכרטיס הגרפי בזיכרונות ירודים. לזיכרונות חשיבות לא פחותה מהמעבד הגרפי. כך הכרטיס עולה חצי מחיר". וגם כאן, הלקוח לא קיבל את מה שהובטח לו.

"הנושא של כרטיסי מסך כואב במיוחד", הוא ממשיך. "ילדים מוציאים את מיטב כספם על כרטיס שאמור להיות מתקדם, ולא מבינים שזה מעבד גרפי מחופש או כרטיס באיכות נמוכה, איכות שלא תאושר על ידי היצרן המקורי".

אפשר להוסיף רכיבים אחרים לרשימה: כרטיס זיכרון שאינו מהתוצרת שהובטחה, או שרק הכרטיס מאותה התוצרת והשבבים לא, או להיפך, או ששניהם מהתוצרת המקורית, אך ההרכבה נעשתה בבת-ים ולא במפעל המקור. כל הקומבינציות אפשריות ומתרחשות. לגבי דיסקים וכונני מדיה, מדובר לעיתים בפס ייצור שפס מהעולם, כאשר כיום נמכרת

בשוק הכשר סחורה מתקדמת יותר. אבל מי מאיתנו באמת מפרק את הדיסק הקשיח ומחפש אחר תאריך הייצור?

הדלת המסתובבת של המסכים הרמה הבא של ההונאות נוגעת לרכיבים משופצים ומשופצרים - Refurbishedבעגה מקצועית. הכוונה היא לחומרה שהוחזרה למפעל כסחורה פגומה - הן מהחנויות והן מהמשתמשים עצמם, שנתקלו בבעיה לאחר רכישת המוצר. סחורה זו מתוקנת במפעל, ויוצאת חזרה לשוק. בעולם הנאור היא נמכרת כסחורה משופצת, במחירים זולים בהרבה ממחירי סחורה חדשה, כשהיא מלווה בתעודת אחריות לתקופה של מספר חודשים. הכל ידוע ללקוח.

יבואני שוק אפור ישראלים, מצד שני, רוכשים את המוצרים המשופצים בשערי המפעל, ומייבאים אותם ארצה. בדרך, ככל הנראה באשמת טלטולי האנייה שמובילה את המכולות, נושרות מדבקות ה"Refurbished" ונעלמות בין גלי הים. התופעה הזו מבלבלת גם את היבואנים ואת הדילרים בישראל, ששוכחים לציין זאת לפני הצרכן. הם גם שוכחים לציין את תקופת האחריות המוגבלת.

לאחרונה, אומרים גורמים בתחום, התופעה נפוצה במיוחד בתחום המסכים, וסדרות שלמות של מסכי מותגים משופצים נמכרות כאן כסחורה חדשה - סדרו ת שחלקן זוכות לביקוש ער בזכות המחיר הזול. בארה"ב, אגב, בניגוד לישראל, קיים חוק המחייב להדביק מדבקת "Refurbished" בולטת על כל מוצר משופץ.

ואיך מתמודדים המשווקים עם סוגיית האחריות המקוצרת? "הם קונים מסכים ב-50 דולר, כאשר מחיר השוק הוא 120 דולר, ומוכרים ב-90 דולר", מתאר ליאור. "בתוך ה-80% רווח, לוקחים בחשבון ש-20% מהמסכים יחזרו ויוחלפו. הם לא שואלים שאלות - מחליפים ללקוח את המסך מיד. לעיתים הם שולחים את המסך בחזרה למפעל, המסכים משופצים, ומגיעים לכאן שוב".

גם כאן, ללקוח אין אפשרות לדעת שמדובר במסך משופץ. במקרה הטוב, מפרט נירהוד, רשום תאריך ייצור בצדו האחורי של המסך, ואז אפשר להעריך שיש בעיה, כאשר התאריך רחוק. מצד שני, רוב הבעיות במסכים מתגלות בחודשיים-שלושה הראשונים לאחר רכישתם, אז הם חוזרים לשיפוץ במפעל - ואחרי ח ודש נוחתים בישראל. נוצר טווח של ארבעה-חמישה חודשים בין הייצור לבין המכירה המחודשת, טווח שהוא לא בלתי הגיוני, ויכול להיווצר גם אם המסך כשר ושכב במחסן בתמימות.

נירהוד עושה סיכום ביניים: צרכן יכול לקבל מחשב עם ספק כוח חלש, שבמקרה הרע ישרוף את המחשב ובמקרה הפחות גרוע יגרום לנפילות, עם לוח-אם שמבחינת ביצועים יגרום למעבד 2.4 לרוץ כמו 1.8. אבל בכל מקרה, מקור המעבד עלום ולא ידוע, כאשר הזיכרונות הורכבו במרפסת בתל-אביב. לגבי ה-CDROM, אף אחד לא באמת בודק מה המהירות, ולגבי צורבים יש כיום בעיה בארץ של שוק אפור לפחות באחד מהמותגים המובילים.

"קיבלת מחשב שהוא שלושת-רבעי משופץ, שיעבוד ברמה של 70%-60% מהרמה של מחשב מקביל, בעל אותם הנתונים על הנייר. ואחר כך אתה לא יודע מאיפה הבעיות", הוא טוען.

מארזים לא חוקיים עד כאן מדובר במקרים של הונאות וזיופים של ממש, תוך הטעיית הלקוחות. אך מפעילי ערוצי הייבוא וההפצה הכשרים קובלים גם על בעיה אחרת, שכולה פועלת במסגרת החוק: יבוא אפור.

"זה לא בלתי חוקי, אבל פוגע במפיצים המסורתיים, שמייצגים יצרן ומנסים ליצור שוק - כעושי שוק או כמפיצים בלעדיים. לעיתים זה סותר הסכמים מול היצרן. למרבית האירוניה, בדרך כלל האשמים הם היצרנים עצמם", מסביר יואל זלצמן, מנכ"ל חברת אזטק, העוסקת בהפצה ובייבוא של רכיבי מחשב.

לדבריו, הסיבה היא שרוב מכירות היצרנים נעשות ליצרני מותגים (OEM). מה שהולך לערוצי ההפצה הרשמיים הוא המיעוט - 40%-20%. במקרה הלא נדיר שיצרן מותג נשאר עם עודפים, יצרן הרכיב יעדיף לא לקלוט בחזרה את הסחורה, והיא מופצת לערוצים האפורים. כך כולם מרוצים, אומר זלצמן, חוץ מהמפיצים הרשמיים. הלקוח נפגע רק בעקיפין, במקרים בהם הספק שמכר לו את הסחורה לא מקפיד על רמת שירות, ואין לו קשר רציף עם יצרן הרכיבים.

ההבדל במחיר ליבואן לא עובר את ה-10% לטובת המפיץ האפור, הוא אומר, "אבל ליבואן רשמי יש עלויות פרסום, תמיכה, שירות ושמירה על ערוץ הפצה מסודר. לכן הרווחיות שלו מחושבת אחרת מהרווחיות של חנטריש מחשבים, שהביא מכולה מאיזה ברוקר באירופה. כך שפער המחיר גדל".

נירהוד מוצא בעיה אחרת בשוק האפור ובמרכיבי המחשבים העלומים, גם אם הכל נעשה במסגרת החוק: "זה לא שוק של אנשי מקצוע. מחר אתה יכול להקים חנות מחשבים, להרכיב שבעה רכיבים ביחד ולמכור אותם בתור מחשב. אתה לא תדע לעשות אופטימיזציה של ה-BIOSכדי לקבל ביצועים יותר טובים ולא תדע להתאים את הדרייברים. רוב העבודה זה לא הכרטיסים עצמם אלא התיאום ביניהם, וזה נעשה בתוכנה. כל יצרן כותב דרייבר אוניברסלי, וזה אומר שאי-אפשר ללחוץ את הרכיב לקצה. במותגים כותבים דרייברים ספציפיים לכל רכיב, ומשיגים ביצועים טובים בהרבה מאותה החומרה".

לפי זלצמן, לשוק האפור יש גם יתרונות - אם הוא לא היה קיים, הערוצים הרשמיים היו משתוללים עם המחירים. לשוק האפור תפקיד חשוב בייצוב השוק, הוא מסביר, בתנאי שלא מדובר ביותר מ-15%-10% מהשוק. כאשר השיעור גדול יותר, זה סימן שמשהו דפוק בשיטת העבודה של היצרן. בישראל, להערכתו, מדובר בהיקף כפול מכך, ואף יותר.

כמה באמת גדולה המכה? אף אחד לא מוכן להתחייב על המספרים, אך ההערכות נעות בטווח של בין 35% ל-60% נתח השוק האפור והשחור גם יחד, והחלוקה ביניהם קשה עוד יותר להערכה.

זלצמן משתייך לאופטימיים, והשוק השחור מוערך על ידו בכ-5%, אולי קצת יותר. "אולי אני תמים", הוא אומר, "אבל אני מסרב להאמין שזה עובר את ה-10% לכל היותר".

גם לאינטל אין נתונים מדויקים ל גבי היקף השוק השחור, אך בחברה לא מייחסים לו נפח גדול מדי. דובר אינטל ישראל מוסר כי לפחות בכל הקשור למעבדים, "למיטב ידיעתנו התופעה שולית. יחד עם זאת, אנו פועלים עם כל רשויות החוק כדי למנוע פגיעה בזכויות היוצרים שלנו ובקונים. על מנת להימנע מרכישת מעבדים מזויפים, אנו ממליצים לקונים לבדוק את מקוריות המעבד ולאמת שהוא שווק דרך מפיצים מורשים, או דרך יצרני מחשבים הרוכשים את המעבדים ישירות מאינטל".

"העם רוצה, מגיע לו"

כך או אחרת, אין ספק שמדובר בתופעת ענק. גם אם 65% מהשוק כשר, לפי ההערכות המקסימליות, מדובר בתעשייה שלמה של זיופים, הונאות, רמאויות והטעיות, שהפכו לדרך חיים מקובלת עבור נתח אדיר מתחום המחשבים האישיים בישראל. לאור המיתון, כך נראה, התופעה רק מתגברת.

הגורמים השונים בשוק המקומי מסכימים כי ישנם שלושה אלמנטים חשובים בדר ך למיגור התופעה: חקיקה מרתיעה, פיקוח יעיל, ולא פחות חשוב - חינוך הצרכנים. וכשהם מדברים על הצרכנים, הם משתמשים בביטויים קשים.

"כשאתה רואה מחשב ב-3,000 שקל, תשאל שאלות", אומר נירהוד. "אם לפתע אתה רואה בכל המודעות CDROMאו מסך מסוג מסוים, זה יכול לרמז שיש משלוח אפור שמסתובב בשוק. כשאני עובר על הפרסומים בעיתונים, זה די ברור לי. הטיפשות היא, שכאשר אנשים קונים טלוויזיה, הם מחפשים את המותג. אבל כשהם קונים מחשב, שלרוב יותר יקר, הם רק רוצים שיהיה כתוב 'פנטיום 4, 2.4 מגה-הרץ' על מדבקה אדומה וגדולה בחזית. כמות התסכול לא שווה את זה".

ליאור פותח בהתקפה חריפה יותר על הצרכן הישראלי: "כאילו כל העם הזה השתגע. כאילו כולם נהיו דבילים. הולכים לחנויות מחשבים מרמה ד', רואים שני רמקולים קטנים שכתוב עליהם 180 וואט, וקונים אותם הביתה! זה הרי אפילו לא 0.18 וואט! זה מגוחך. אני מוכר רמקולים מעולים ב-100 דולר, של 17 וואט. הרמקולים שלי בבית, בגובה כזה (מסמן עם היד כמטר וחצי מהרצפה - א.ר), הם של 100 וואט. אבל אנשים קונים רמקול של טרנזיסטור, ואם יהיה כתוב עליו '120 וואט' הם לא ייקחו.

"אתה יודע מה - העם רוצה, מגיע לו. כאילו העם בא ואומר 'בואו, תרמו אותי. תמכרו לי רמקולים קטנים שכתוב עליהם 180 וואט, שאני אוכל להראות לחברים. תמכרו לי מארז עם מדבקה של 300 וואט, שאני אוכל להראות לאנשים. תמכרו לי מעבד 1.6 שכתוב בגדול 2.4, שאני אוכל להראות לאנשים'. כאילו שכבה שלמה השתגעה לגמרי.

"אני לא מאמין שאנשים לא רואים שמרמים אותם. זה איזשהו עיוורון טוטאלי, שאני לא יכול להבין אותו. אחר כך אומרים 'Windowsמחורבן, כל הזמן נופל'. מחשב של ניורון עובר 300 בחינות שונות במיקרוסופט כדי לקבל חותמת כשרות, ופה כל אחד מרכיב מחשב בחצר האחורית מג'אנק ומוכר את זה, וכשהלקוחות מקבלים מסך כחול הם אומרים שמערכת ההפעלה לא טובה. זו בורות שקשה לפרוץ אותה. שוק המחשבים פה זו רמאות בקנה מידה ארצי.

"אין מחשב ב-2,000 שקל, כמו שאין טלוויזיה ב-300 שקל. אבל אם תמכור טלוויזיה 21 אינץ' ב-300 שקל, אנשים יחשדו". לדבריו, מי שרוצה לדעת כמה עולה מחשב טוב - שייכנס לאינטרנט ויראה כמה עולים מחשבים בארה"ב. מחשבים בישראל עולים אותו הדבר, הוא אומר, ומחשב שנמכר בחצי מהמחיר בארה"ב, הוא מחשב בעייתי.

"ניורון לא מטומטמים ודל לא מטומטמים ויבמ לא מטומטמים", הוא מוסיף. "חלפה התקופה של 40% רווח. אני מוכר ברווח של 10%, ואם אני יקר ב-30% ממחשבים אחרים, משהו לא כשר במחשבים האחרים".

לפי ליאור, גם רכישת מחשב ברשתות שיווק גדולות אינה מחסנת מפני הבעיה. לטענתו, עקב המצב הכלכלי, ישנם כמה ספקים זולים שמכניסים סחורה לרשתות הגדולות.

הרשתות עצמן לא יודעות מה טיב הציוד, אבל לא מתעניינות יותר מדי למה הוא זול, לפעמים גם מחוסר הבנה. לדבריו, ישנן רשתות שמאוד מקפידות על האיכות, אך יש כאלו שפחות - ויש רשת או שתיים בארץ שמתמחות בציוד זול.

"אין כמעט פיקוח בארץ", מסכם זלצמן. "צד אחד הוא המכס, שעוזר אבל לא מספיק. הם בודקים פחות מ-5% מהמטענים שנכנסים. צד אחר הוא השוק עצמו, אבל אני לא יודע אם תו תקן מסוג זה או אחר יסייע.

"גם העובדה ששיעור המחשבים הנבנים בארץ נע בסביבות 50%-40% מהמחשבים האישיים, תורמת לתופעה. אם המותגים היו 80%, המקום למשחק היה קטן יותר. חד משמעית, חינוך צרכנים יכול לעזור. אבל העם שלנו מחפש מציאות. רק לגוי אפשר להגיד "תקנה Retail". לא ליהודי. זו אחת מעשרת הדברות - אל תקנה Retail"".

לכם זה עולה יותר ניקח לצורך הדוגמא חברה המעסיקה עשרה עובדים, שלכל אחד מהם מחשב. כמו רבים מעמיתיו, בעל העסק קנה את אותם עשרה המחשבים אצל דילר קטן ולא ידוע, שהציע לו הנחה משמעותית לעומת מחיר השוק - 1,000 שקל למחשב. סך הכל, 10,000 שקל הנחה. מכובד בהחלט.

עכשיו נניח שהמחשבים עובדים ברובו המכריע של הזמן, וכל אחד מהם נתקע פעם אחת ביום בלבד. לא יותר. ניסיון מראה כי ניתן להעריך את אבדן זמן העבודה הנגרם כתוצאה מתקיעת מחשב בכעשר דקות, המורכבות מזמן ההמתנה שהמחשב ישתחרר, ניסיון כושל לשחרר אותו בדרכים שונות, כיבוי והמתנה שהמחשב יעלה מחדש, ועוד דקה-שתיים לחזרה לחוט המחשבה שנקטע.

הגענו ל-100 דקות עבודה אבודות ליום, לכלל העסק. בחודש עבודה, כבר מדובר ב-2 ,200 דקות, שהן 36 שעות ו-40 דקות. בשנה, אנו מדברים על 440 שעות, שמתרגמות ל-55 ימי עבודה (לפי 8 שעות עבודה ביום). כלומר: חודשיים וחצי של עבודה אבודה.

אבל העיקר שבעל העסק מרגיש שהוא עשה "קומבינה".